מועצת הלב — דיואן הלב: מקום למצוא תקווה
- Aura Hammer
- 2 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
יצירת מרחבים בטוחים־מספיק בזמנים שאינם בטוחים
יותר מעשרים שנה שעטאף ואני יושבות זו לצד זו במעגלי הקשבה, מלוות אנשים במסע העדין של שמיעה מהלב. לאורך השנים עברנו פחד, תסכול וכאב — ובכל זאת שמרנו על אמונתנו העמוקה: קשר אנושי הוא הדרך לריפוי העולם.
אבל שום דבר לא הכין אותנו לרעידה של 7 באוקטובר. הזוועות של אותו יום, ההרס בעזה והתרחבות המלחמה — כל אלה חלחלו אל תוך החברות העמוקה שלנו. מילה אחת שנאמרה מתוך כאב יכלה להרגיש לאחרת כמו להב. הצלחנו להישמר מהשנאה שמילאה את המרחב הציבורי — אך לא הצלחנו למנוע מהמלחמה להיכנס אל תוך הקשר בינינו.
ומשהו בי נשבר.אני — זו שלימדה תקווה, נשאה תקווה, האמינה שבלעדיה אי אפשר לחיות — מצאתי את עצמי בלי תקווה. לא ראיתי ריפוי באופק: לא כאן, לא שם, לא בינינו. האֵמון הלך ונשחק בין שכנים, בין קהילות, בין זהויות. איש לא הרגיש בטוח. וגם אני אבדתי.
ואז התבקשתי להנחות מעגל הקשבה בזום לנשים פלסטיניות ויהודיות בארגון שלום. הנשים הפלסטיניות לא הרגישו שם בטוחות. הן הרגישו מותקפות ולא־נשמעות. חשבתי שאני מגיעה כדי לעזור להן — והתברר שהן עזרו לי.
יצרנו מרחב שהיה בטוח־מספיק כדי לדבר, לשתף, לבכות ולספר. מרחב שבו “הצד השני” הקשיב באמת — לראשונה מאז פרוץ המלחמה. ומתוך המפגש הזה נולדו שתי תובנות:
האחת — כל אחת ואחד מאיתנו יכולים ליצור מרחב בטוח־מספיק עבור אחרים. לעיתים זה פיזי — ללוות מישהי שחוששת ללכת לבד, לפתוח דלת למי שאין לו בית בטוח. ולעיתים זה רגשי — להיות שם, להקשיב בחמלה, בלי שיפוט, עם לב פתוח.
השנייה — גם כשאין בי תקווה — יש בי התמדה. וההתמדה יכולה, לאט ובזהירות, להחזיר אותי אל התקווה.
כשהבאתי את הדברים לעטאף, הבנו שעלינו לבחור מחדש בקשר שלנו. להיות מרחב בטוח זו עבור זו. להחזיק את היחסים בינינו בכוונה ובהקשבה עמוקה.
העבודה הזו לא נועדה רק עבורנו. הבנו שהיא יכולה להפוך לשלב הבא של עבודתנו בעולם. ומכיוון שמעגלי הקשבה הם הדרך שאנו מכירות — לשם חזרנו.
עבדנו דרך הכאב, העצב והכעס. גילינו עד כמה מהכאב נבע מחוסר הבנה, מאי־ידיעת המציאות של השנייה, או מחוסר הקשבה פנימית. בכל מעגל נוסף — משהו נוסף התבהר, בתוכנו, בינינו ומקצועית.
כשהתחלנו לשתף אחרים בדרך הזו, היא הדהדה אצל אנשים רבים בארץ ובעולם. הבקשות הלכו והתרבו. הבאנו את עבודתנו גם לארצות הברית ואירופה. גילינו שבכל רחבי העולם אנשים חווים תקופה של קרע והתרחקות מיקיריהם — אם בעקבות מלחמה ואם בעקבות מציאות פוליטית מקטבת. מה ששיתפנו סייע להם להבין טוב יותר את מה שעובר עליהם, להרגיש פחות לבד בתוך הכאב הזה, ולעיתים אף למצוא את האומץ לדבר ולהקשיב ליקיריהם — גם כשזה לא היה פשוט.
מתוך כך החלטנו ליצור קורס פיילוט שמלמד את הדרך הזו לפעילות ופעילים ישראלים ופלסטינים. בשנה האחרונה עבדנו עם קבוצה קטנה של נשים פעילות, מסורות ורגישות, שבחרו לתרום מזמנן כדי לסייע ביצירת מסגרת שתוכל לתמוך בקהילות ובארגונים בתקופה הזו. אנו מלאות תודה על הליווי והנוכחות שלהן.
והתוצאה היא ההצעה החדשה־ישנה שלנו:
דיואן הלב — מועצת הלב
מרחב לעבודה קשרית אותנטית בעולם מאתגר, המבוסס על העקרונות הבאים:
● יצירת מרחבים בטוחים־מספיק לחיבור בזמנים שאינם בטוחים
● עדות חמלתית לעצמנו ולזולת
● עבודה עם מה שמפעיל אותנו — ועם המקומות שבהם אנחנו מפעילות אחרים
● מודעות ולקיחת אחריות על הקולות הפנימיים, כדי למצוא את קולנו האותנטי
● התפתחות לכדי מרחב בטוח עבור עצמנו ועבור אחרים
● עשייה מתוך שירות — לעצמנו, למעגל שלנו, ולעולם הרחב
האם פתרנו את כל הבעיות שלנו? הלוואי… אבל הנה סוד שכמעט לא העזתי ללחוש לעצמי: אני מרגישה שהתקווה שלי מתחילה לחזור.
אז זכרו: דיואן הלב — מועצת הלב.
מרחב מוגן להקשבה עמוקה ולעבודה קשרית בעולם שמאתגר אותנו יום־יום.
תגובות